<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קל"ז</h1>
<h2>דף קט.</h2>
כתב החכם הכהן הגדול ר' יהונתן זצ"ל תנן התם בכריתות הלב קורעו ומוציא את דמו. אפי' בלב עוף שאין בו דם אפילו כזית מצרכינן ליה לקורעו ולהוציא ממנו כל אותו הדם הכנוס בחדרי הלב משום דחצי שיעור אסור מדאורייתא לא קרעו אינו עובר עליו בלאו וכרת דבלב עוף שאין בדמו כזית מיירי. והכי מוקי לה בכריתות אבל בלב בהמה כרת נמי חייב אם לא קרעו לאחר בישולו ואכלו אבל אם קרעו אחר בישולו מותר באכילה הלב לפי שהלב חלק הוא ואינו בולע. והכי אמרינן בפסחים (ע"ד:) שאני לב דשיע ע"כ. ובכריתות פ"א גרסינן אמר רבה ג' כריתות האמורים בדם למה. אחד לדם קדשים ואחד לדם חולין ואחד לדם כסוי. פי' דם חיה. הראוי לכסות שאלמלא לא רבתה תורה הייתי אומר שפטר בדם חולין ודם כסוי דכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר אלמא בדם המכפר משתעי קרא ודם האברים ודם התמצית לרבנן בלא תעשה. דאמר רבא (כריתות ד':) ה' לאוין האמורים בתורה בדם למה אחד לדם קדשים ואחד לדם חולין ואחד לדם כסוי ואחד לדם התמצית ואחד לדם האברים ותניא נמי בדם שחיטה (שם כ"ב.) דם הטחול דם הכליות דם האברים. פי' הני כלהו דם האברים נינהו והני כלהו בלא תעשה וכי אמרינן דדם הלב בלא תעשה גרידא ה"מ דם דידיה אבל דם דאתי מעלמא אמרי עלה בכריתות פרק דם שחיטה (שם כ"ב), א"ר זירא אמר רב דם הלב של בהמה אסור וחייבין עליו כרת הואיל ויש בו כזית. וכי אסרינן דם האברים בפירש אבל בעודו בו מותר דההיא ברייתא דתניא דם האברים בלא תעשה מוקמינן לה בכריתות פ' דם שחיטה (שם) בפריש. ואמרינן נמי בשבת פרק מפנין דבשר תפל של אווז שרי לטלטולי בשבת דחזי לכוס. ועוד אמרינן השוחט לחולה בשבת (חולין ט"ו:) מותר לבריא באומצא פי' שאינה נמלח כלל ובשבת לא יעשה מלאכה.
